"מעמד הביניים, לצערי, הופך להיות יותר חלש", אמר עיני בפתיחת דבריו כאשר נשאל על הבעיה העיקרית במשק הישראלי. "הרי ידוע שמעמד הביניים מחזיק את הכלכלה. במקום שתהיה פירמידה הפוכה – שהחלשים יהפכו להיות מעמד ביניים, אנו עדים לתופעה שמעמד הביניים הולך ונחלש. זו הבעיה הכואבת ביותר".

"חמישים אחוז מהעניים בישראל הם אנשים עובדים וחצי מהם עובדים משרה מלאה. למה זה? כי הם מרוויחים מעט ולצערי גם אין מספיק אכיפה של חוקי עבודה אז שגם אלה שמגיע להם לא מקבלים את מה שמגיע להם".

"אני מקווה עכשיו, בשבוע השבועיים הקרובים ששר הכלכלה בנט יוציא צו הרחבה לעובדי השמירה והניקיון שיקבלו קרן השתלמות, שיקבלו פנסיה יותר גבוהה, שיקבלו משכורת יותר גבוהה. ואתה אומר: אבל הם רק חלק. אני עונה: הם לא רק חלק. כי אם הם יתרוממו במקום העבודה, כולם יתרוממו וזה התהליך שצריך להיות. האנשים שמרוויחים מעט, ירוויחו יותר וירימו חזרה את מעמד הביניים. ואז יש לך כלכלה יותר חזקה – האנשים יקנו יותר, יהיה יותר מיסים וזה התהליך. ולא שכל הזמן יש קיצוץ וקיצוץ וקיצוץ. שיעשו תהליך הפוך".

לשאלה האם שנת 2014 צפויה להיות שנה של שביתות, ענה עיני: "אני מקווה שלא. בתקופתי עשיתי את המקסימום שיהיה מינימום שביתות ואני מאמין שזו תהיה המדיניות בהמשך. שביתה היא לא מטרה היא אמצעי והיא תמיד צריכה להיות אמצעי אחרון. לפעמים אין ברירה".

עיני שהזכיר בראיון ובנאומיו האחרונים את מצוקת הצעירים בישראל, מאמין שיש סיכוי לגל נוסף של מחאה חברתית: "כבר אז אמרתי לאנשי המחאה כי בכל סיכוי יש סיכון והסיכון הוא שאם יצאו מאות אלפי אנשים לרחוב ולא יצא מזה כלום – יהיה קשה להוציא אותם עוד הפעם. אבל הדור הצעיר הוא דור חכם. הוא דור שמדבר בתוך הרשת, הוא מחליף דעות, בשפה שלי – הוא לא פראייר. יוקר המחיה כאן זה מטורף, זה כפול ממה שקורה באירופה. אתה קונה פה מוצר בעשרים שקלים ובאירופה הוא נמכר בשמונה או עשרה שקלים, למה? והדיור – הסיפור של הדיור הוא טרגדיה בפני עצמה. נתתי לממשלה לא מעט הצעות לפתרון ואני אומר לך בוודאות – הם פשוט לא רוצים להוריד את מחיר הדיור. זה עשרה מיליארד שקל של גביית מיסים והם לא מוכנים לוותר עליהם".

מלבד אובדן התקווה בקרב הצעירים, עיני התייחס בדבריו גם למצוקתם של מבוגרים מעל גיל 40 שנפלטים ממעגל התעסוקה: "הדבר הכי חשוב היום לגילאים האלה זה הכשרה מקצועית. בשיחות שלי עם מעסיקים ותעשיינים, הם טוענים שהם היום יכולים לקלוט בין עשרת אלפים לעשרים אלף עובדים לתוך מעגל העסקים שלהם. אז למה הם לא קולטים? כי אין אנשים במקצועות שהם צריכים. אם הממשלה, יחד עם המעסיקים ויחד אתנו – ופנינו לא מעט פעמים לממשלה – עושה מערך הכשרה לפי צרכי השוק, אתה תראה את אותם אנשים, בני ארבעים, ארבעים וחמש ובני חמישים, מתאימים את עצמם לקריירה חדשה ולמקום עבודה חדש. הכול נמצא בידיים של הממשלה אם היא רק רוצה להתייחס לזה. הממשלה צריכה להשקיע כסף בהכשרה מקצועית אבל לא סתם הכשרה מקצועית. לא להכשיר אנשים למקצועות שלא יהיה מי שיקלוט אותם לתעסוקה. לעשות משולש מסודר – שהמעסיקים אומרים מה הם צריכים, אתה יוצר הכשרה והאדם יודע שכשהוא יסיים ללמוד, יש מי שקולט אותו".